<h1>סמ"ג עשין סימן קכ"ד</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מצות עשה של תורה שיקיים אדם שבועתו או נדרו שנאמר מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת וגו' ונאמר ככל היוצא מפיו יעשה (רמב"ם נדרים פ"א ה"ד ע"ש). לפיכך אם אסר על עצמו דברים המותרים בין אמר הרי הן אסורין עלי, בין אמר הרי הן עלי כקרבן (ע"פ ה"ז שם) בכל לשון שיאסור על עצמו אפילו בלא שבועה הרי זה נאסר בהן ועל זה נאמר בתורה לאסור איסר על נפשו שאסר על עצמו דברים המותרים וכן אמרינן בשבועות פרק שלישי (כ' א') שאם אמר הרי הן עלי איסר הרי הן אסורין (ע"פ רמב"ם שם ה"א). ושאר דיני נדרים מפורשים בספר מצות לא תעשה (רמ"ב). ועוד בכלל זה העשה שמחייב עצמו בקרבן שאינו חייב בו בין בלשון נדר שאמר הרי עלי עולה בין בלשון נדבה שאמר הרי זו חייב לקיים מוצא שפתיו (ע"פ רמב"ם שם הל' ב' ד') כאשר יתבאר בענין הקרבנות.
